heb_o_rav_2011-07-05_lecture_havaya-veshma-kabbalah_milhemet-yetzer
בית "קבלה לעם" - הרצאת רב
מלחמת היצר
(קטעים נבחרים מכתבי בעל הסולם ורב"ש)
הרצאת רב 05.07.11 – אחרי עריכה.
אורן: שלום לכם, ברוכים הבאים אלינו, ל"חוויה ושמה קבלה". שלום לכל מי שנמצא בכל בתי "קבלה לעם" בכל רחבי הארץ והעולם. אנחנו מזמינים את כולכם לקחת חלק פעיל במהלך ההרצאה של הרב לייטמן, להיכנס לאתר שלנו, הכתובת היא kab.co.il, לשלוח אלינו את השאלות שלכם.
ביקשנו מהרב לייטמן לדבר היום על מלחמת היצר.
מלחמת היצר, זה משהו פנימי שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו וגם משהו שמניע את העולם כולו ואת האנושות כולה.
הרב לייטמן, בבקשה.
האמת שזה לא רק מלחמת היצר, אלא זאת כל הבריאה. כי בסופו של דבר, בהתפתחות שלנו בעולם הזה שבו אנחנו לא יודעים על האלוקות, על העולם העליון, על העולם הבא, על העולם הנסתר שום דבר. כשאנחנו מתפתחים אנחנו מגלים אומנם שהעולם מורכב מחומרים. מדומם, מצומח, מחי, ממדבר, מכל מיני מרכיבים וההתכללויות שבין החומרים, בצורה פיזית, כימית וכולי. ובסופו של דבר אנחנו מגיעים לכוחות. לכל חומר יש לו איזה כוח מיוחד, כוח המושך, כוח הדוחה, כוח שרוצה להתחבר, או כוח הרוצה להתרחק מאחרים. בסופו של דבר אנחנו רואים שכל הבריאה מורכבת משני כוחות, חיובי או שלילי, דוחה ומושך, פלוס ומינוס. כל הבריאה היא כך.
מאיפה זה מגיע? כשאנחנו חוקרים יותר ויותר, אפילו אם אנחנו פורצים לאותו איזור שהמקובלים לשם פורצים, אז אנחנו מגלים שביסודה של הבריאה ישנם שני כוחות ולפניהם כוח אחד. הכוח האחד הזה הוא הכוח הנותן, כוח הנתינה, שהוא הכוח הבסיסי ביותר בבריאה ולכן אנחנו קוראים לו כוח ה"בורא". למה בורא? כי הוא ברא את הכוח השני, הכוח ההפוך ממנו, את כוח הקבלה. ואז שני כוחות אלו, כוח הנתינה וכוח הקבלה, הם שפועלים בכל המציאות. גם במציאות שאנחנו עוד לא מכירים, כי לא הכל אנחנו מרגישים. והמציאות שלנו שמורכבת משני כוחות. אנחנו לא מבינים מה זה להיות בכוח אחד, אין לנו הרגשה בכוח אחד, אנחנו תמיד מרגישים בניגוד, בחיבור, בפירוק, במגע, בגבול בין שני הכוחות הללו. ובלי מגע של שני כוחות מנוגדים אין לנו הרגשה.
לפעמים אנחנו כל כך משתוקקים, ויודעים שאם אנחנו צריכים להרגיש משהו אז אנחנו חייבים להרגיש דבר והיפוכו, ומתוך ההיפוך נרגיש את הדבר בעצמו. כך אנחנו משיגים. ולכן כדי להכיר אותו הכוח שהוא כוח הנתינה, ההשפעה, הכוח שנותן חיים, חיות, התקדמות, מחַיֶה, הבורא ברא את הרצון לקבל, את כוח הקבלה ההפוך ממנו. ואנחנו כולנו מאותו כוח הקבלה. שאם אנחנו מתחילים להכיר את כוח הקבלה הזה שלנו, ומתוכו מגיעים להכרת כוח ההשפעה, מדבר להיפוכו, אז בצורה כזאת אנחנו מתחילים להכיר את הבריאה כולה.
וכך רואים שבצורת הדומם מתחברים ביניהם האלמנטים שבאטום, פוזיטרונים, אלקטרונים, ניוטרונים, כולם מתחברים בצורת פלוס ומינוס ומחזיקים את עצמם, גם בדחייה וגם בקירוב, וכך הם מחזיקים את החומר. אחר כך מתחברים האטומים לתוך המבנה של הקריסטלים, של המתכות ומיני החומרים. ובהמשך לפי אותם החשבונות של חיבור וריחוק, מתחברים ביניהם האלמנטים הביולוגיים במולקולות, כשמתחילים הם לקרב את הדברים הטובים להם, ולהרחיק את הדברים הרעים להם, ואז כבר מתחיל להיות היווצרות החיים.
זה מתחיל להיות מהדברים הפשוטים ביותר, ממש ברמת הכוחות בלבד. אבל אחר כך, ליד הכוחות האלו מתחיל להיות היווצרות הזיכרון ומערכת החשבון. כך מתפתחים ומתרבים הגופים הביולוגיים ונעשים יותר ויותר מורכבים. וזה החיים. החיים שתמיד מורכבים משני כוחות, כוח הנתינה וכוח הקבלה, ורק בשילוב ביניהם הם קיימים.
ובדרגת השילוב שביניהם הם בעצם מתחלקים זה מזה. אם זה ברמת הדומם, אז הוא מקיים את שני הכוחות האלה בצורה ההכרחית. ברמת הצומח כבר מתחיל הבירור מה לטובתו, מה לרעתו, באיזה צורה הוא סופג ופולט את הדברים. יש לו כבר חשבון פנימי, מערכת פנימית שפועלת בהתאם לסביבה.
בחי המערכות האלה הן הרבה יותר מתקדמות, הרבה יותר משובחות, מורכבות. ששם כדי להתקרב למועיל ולהתרחק מהמזיק הוא מביא את כוח התנועה, ולכן החי נמצא גם בתנועה. עד כדי כך הרצון לקבל שלו גדל בצורה שהוא חייב להתקרב למועיל, לטרוף, לבוא למקום של מקור מים וכן הלאה. ואם זה מזיק, אז הוא בורח משם. זאת אומרת, שהרצון לקבל כבר מתחיל להפעיל בו כאלו אפשרויות, שהוא בעצמו מתקרב או מתרחק.
באדם המערכות האלה כבר בדרגות מאוד גבוהות, שהוא מתחיל להרגיש כבר את הדוממים לו, ובדאי את הדרגות שהן פחותות ממנו. הרצונות האלו הם גדלים, ובכמה שהם יותר גדולים בתוך היצור, לפי זה היצור כך אצלנו נמצא בסדר המדרגות, בסולם המדרגות.
הדרגות האלה הדומם, צומח, חי, מדבר, הן בטבע, וגם בתוך האדם לפי כלל ופרט שווים. ולכן גם בפרט שהוא האדם ישנן הדרגות של דומם, צומח, חי ומדבר בהתפתחות הפנימית שלו, שכלית, רגשית ונפשית. ובני האדם לפי זה גם מסוגלים להבין מה לטובתם ומה לרעתם, עד כדי כך שבדרגת דומם, צומח וחי שבתוך האדם, אנשים האלה רק מתקרבים או מתרחקים לדברים שנראים להם לעין. שזה או לתענוגים גופניים, אוכל, מין, משפחה, או לתענוגים אנושיים, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות, או אם זה נמצא בדרגה הגבוהה ביותר של התפתחות האדם בתוך האדם, אז הם מתחילים להשתוקק לדברים שנמצאים למעלה מהדרגה שנראית להם לעין. הם רוצים לחדור לתוך החומר, לדעת בשביל מה ולמה, מאיפה זה נובע, ולאיזה מטרה כל זה קיים.
שהשילוב של שני כוחות אלה, כבר לא מספיק להם כדי לסדר את החיים והאיזון עד כמה שיהיה בין שני הכוחות האלה, בהם, בצורה הנוחה. אלא הם כבר מתחילים לרצות לדעת מאיפה זה בא, מה זה עושה לנו. הם מגיעים לשאלה "בשביל מה אני חי?" "מה הטעם בחיים?". האדם שואל למה קיבלתי את שני הכוחות האלה, למה אני נמצא תמיד במאבק הפנימי, מה יש לי מהפיצוצים הפנימיים האלה. הוא לא רוצה להיות בזה, או כן רוצה להיות בזה, זה לא כל כך חשוב. לא איכפת לו להגיע לאיזה מצב שהוא נוח וטוב, אלא איכפת לו יותר לדעת בשביל מה, מאיפה זה בא, לְמה זה יכול להוביל אותו. זו בעצם הדרגה האחרונה בעולם שלנו שממנה מתחילה ההתפתחות הרוחנית.
וכשאדם מתחיל בצורה כזאת להתייחס לחיים, לשילוב של שני הכוחות האלו, אז הוא בעצם רוצה להגיד ש"אני מוכן לסבול רק לדעת את האמת, כדי לדעת למה שני הכוחות האלו אמורים להוביל אותי, לאיזה מטרה". ואז הוא בדרך כלל מגיע לחכמת הקבלה, אם הרצון שלו הוא באמת רצון אמיתי להגיע לשורש, לאותו כוח האחד, הנותן, כוח הנתינה שהוליד את כוח הקבלה, ושהכוח הנותן הזה יתגלה לו. ואז הוא רואה שיש לפניו שתי אפשרויות להשליט כוח אחד על השני. האם כדאי שכוח ההשפעה יהיה שולט על כוח הקבלה, או שכוח הקבלה ישלוט על כוח השפעה.
בעולם שלנו ישנם אנשים שמשתמשים בכוח הקבלה בצורה פשוטה, כמו תינוק שלוקח, או כאדם גדול שגונב ועושה כמה שאפשר חשבונות רק לפי כוח הקבלה. האנשים האלה מוּכּרים, רואים אותם, מבינים אותם, והם פועלים מתוך הרצון שלהם שהוא כוח הקבלה בלבד. ישנם עוד אנשים שהם יותר ערמומיים, אלה הם בדרך כלל אנשי מכירות, פוליטיקה וכל מיני כאלו שמשתמשים בכוח ההשפעה כדי להראות אותו, וזאת כדי להרוויח בכוח הקבלה שלהם. הם מדברים יפה, פונים אלינו, ויודעים לסדר ולסובב את בני האדם. הם משתמשים בכוח ההשפעה כאילו לטובתנו, אך כל זה באמת כדי לקבל לעצמם. שתי הצורות הללו נמצאות בעולם הזה ואנחנו מכירים אותן היטב. לפעמים כן יכולים להבדיל ביניהן, ולפעמים לא. זה מה שקורה.
להשתמש נכון בכוח קבלה והשפעה כדי להיות נוח לזולת, זה נקרא "מוסר", "אתיקה". ובכל זאת זה מה שמלמדים אותנו. מלמדים אותנו להרוויח אבל בשקט, בצורה כזאת שזה נוח גם לאדם וגם לאחרים, כי אחרת הוא בכל זאת יגרום רע לעצמו.
וישנה שיטה אחרת והיא, איך לשלוט בכוח השפעה על פני כוח הקבלה. זאת תפיסה אחרת לגמרי. זאת גם תפיסת מציאות אחרת, כי אנחנו שרוצים לספוג הכל, סופגים וסופגים את המציאות בתוכנו. ומה שאנחנו מקבלים ומרגישים בצורה כזאת, זה מורגש אצלנו כהעולם הזה. זאת אומרת, אצלנו זה תמיד החיפוש, "איפה הכלי הזה"? הכלי הזה הוא כוח הקבלה, כמה אני אוכל לבלוע ולמלאות את עצמי.
ומהו הצד השני? הצד השני הוא אם אני משליט את כוח ההשפעה על כוח הקבלה. איך זה אפשרי? זה אפשרי אם האדם משתדל לעשות זאת, שהוא רוצה שדווקא ההשפעה תשלוט. מאיפה זה מגיע? האמת שזה מגיע אל האדם והוא לא יודע מאיפה, זה מגיע אליו מאותו המקור הראשון.
אם אדם מתפתח עדיין בצורה כזאת שהוא חייב לגלות ולהגדיל רק את כוח הקבלה שבו, אז הוא מתפתח בתהליכים שלו, באבולוציה שלו. אבל כשהוא מגיע לגמר ההתפתחות, וזה קורה לכל אחד ואחד, אם לא קודם אז היום, אם לא היום אז יכול להיות בעוד כמה שנים, או בגלגול הזה או בגלגול הבא, אבל זה יקרה לכל אחד ואחד. בכל אחד ואחד מתעורר אותו השורש שהאדם רוצה הוא מתחיל להבין, הוא מתחיל להרגיש, הוא מתחיל אכשהו לנחש מבפנים שיש כוח השפעה שהוא הרבה יותר גבוה מכוח הקבלה, ושכוח הקבלה מגביל אותו.
ואם האדם רוצה להכיר את כוח ההשפעה על ידי הייסורים, או על ידי כל מיני האירועים שקורים לו. עכשיו כל העולם נכנס למצב הגלובאלי, למצב אינטגראלי, אז רואים עד כמה שהאגו שלנו, כוח הקבלה שלנו, הוא גורם רע בכל מקום, לכל המלחמות, לכל השנאה, לכל הצרות. שאנחנו כלל לא מסוגלים להיות בכוח ההשפעה. ובמידה שאנחנו משתדלים להגיע לכוח ההשפעה, שחושבים שגם הוא המציאות, ושגם בזה אנחנו יכולים להשיג משהו אולי, אז מתחילים להרגיש שכוח הקבלה שנולדנו בו, שאנחנו נמצאים בו, לא נותן לנו לצאת ממנו, הוא מחזיק אותנו.
האגו שלנו לא נותן לנו לעבור לצד השני כדי לנסות ולראות מה זה יכול להיות, איך להרגיש את המציאות כשאני מחוצה לעצמי. לא בספיגה אלא בנתינה, בנטייה החוצה. מה זה מעבר לגבול הזה שהאדם נמצא בו כמו באיזו בועה שרק מקבלת. מקבלת ומקבלת כמו מקלט, אבל מחוץ למקלט הוא לא יודע כלום. איך הוא יכול לצאת מעצמו על ידי כוח ההשפעה הזה, איך האדם משיג אותו.
וכאן האדם מתחיל להבין שהרצון שלו לקבל הוא באמת הרע. רע לי, כי הוא לא מאפשר לו לצאת לקליטה החיצונית הזאת של העולם, של המציאות. וזה אפשרי, כי שני כוחות נמצאים בעולם, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, והאדם אף פעם לא עובד עם כוח ההשפעה. כשאנחנו עובדים עם כוח ההשפעה בצורה אגואיסטית, זה לא נקרא "השפעה", זה להשפיע כדי להרוויח שזה בסופו של דבר קבלה.
לכן לאנשים האלה שמשתדלים להגיע לכוח ההשפעה, במקום שכוח הקבלה ישלוט על ההשפעה, שישלוט כוח ההשפעה על הקבלה. הם מגלים שזה בלתי אפשרי. ואז הם קוראים לכוח הקבלה שלהם, לטבע שלהם, "יצר הרע". יצר הרע הוא לא לכל אחד, אלא רק באלו שמשתדלים לצאת מהבועה שלנו, שאנחנו בתוכנו מרגישים הכול, תופסים את הכל, ועושים חשבונות רק לעצמנו. אם אנחנו יכולים לצאת החוצה כמו כפפה להוציא את עצמנו בצורה הפוכה, אז הכוח העוצר נקרא "יצר הרע".
ומאז מתחילה להיות מוכנה לאדם שיטה שנקראת "חכמת הקבלה". איך לעבוד באמת נכון עם כוח הקבלה שבנו כדי להפוך אותו להשפעה. כדי להגיע למצב שאנחנו מרגישים את העולם שמחוצה לנו, שבזה נכיר את כוח ההשפעה, את כוח האהבה שברא אותנו, שמנהל את כל המציאות. לזה יש לנו, כמו שאנחנו לומדים, ספרים, קבוצה וכל מיני האמצעים שאנחנו עושים. הכול כדי לרכוש את שליטת ההשפעה על פני הקבלה.
זה בעצם ההבדל הגדול בין מה שחכמת הקבלה מציעה לאדם, לעומת המוסר, לעומת העולם הזה, לעומת חינוך אחר, לעומת הדתות, לעומת הכל. כי חוכמת הקבלה מאפשרת לאדם להשליט את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה. זאת אומרת, להתחיל להרגיש את העולם שמחוצה לנו ששם שולט אותו כוח ההשפעה הראשון, הקדום. ולכן כל השיטה היא בזה.
מפני שהגענו היום בעולם שלנו, בכללות, לסך כל ההתפתחות של כוח הקבלה בצורה הסופית. עברנו את הכול לפי ההתפתחות הטכנולוגית, לפי ההתפתחות האנושית, האישית וגם בחברה האנושית. עברנו את כל השלבים האלו, ואנחנו מגיעים לשלב המאוד מיוחד שאליו המקובלים כל כך חיכו, ציפו שיקרה. זה השלב שבו האנושות כולה נכנסת אליו, ועוברת משליטת הקבלה להשפעה, לשליטת ההשפעה על הקבלה.
זאת בעצם נקודת המשבר, נקודת ההיפוך שבה אנחנו נמצאים, וכל העולם מתחיל לראות עד כמה שהוא לא מבין מה קורה לו. וכבר ישנם הרבה מומחים, הרבה מדענים שמרגישים את השינויים האלה שעלולים לקרות, אבל איך זה יהיה, זה עדיין לא מובן לנו. אבל דווקא כולם עומדים היום נגד מלחמת היצר, זאת אומרת, כולם מתחילים להרגיש יותר ויותר שהטבע שלנו סוגר אותנו, עושה את החיים שלנו קצרים, אומללים, בהמיים, כי אנחנו סך הכול דואגים רק לגוף שלנו. כי לפי מה שאנחנו רואים הוא סך הכל נולד, נגמר ומת. והטבע שלנו לא נותן לנו אפשרות להתעלות מעל לזה. וזה בעצם יצר הרע.
שאלה: מובן לי לגמרי שיש שני כוחות כאלה והם חיוניים. אבל איך אני עובד איתם נכון במשפחה, עם האישה, מה אני עושה עם הכוחות האלה?
לאדם אין ברירה, הוא תמיד יעבוד עם כוח הקבלה שלו, ולטובת עצמו. זה פשוט. או בצורה יותר נוחה לסביבה או פחות נוחה מהסביבה, אבל בעצם בזה אנחנו עובדים. אם אנחנו מדברים על איך להיות יותר נוח וטוב לסביבה, למשפחה, להורים, לילדים, זה עניין של החינוך. גם בזה ודאי יש מה להגיד וחכמת הקבלה מדברת גם על זה. אבל חוכמת הקבלה כולה מכוונת לתיקון טבע האדם. זאת אומרת, היא לא באה ללמד את האדם איך עם מה שיש לו, לעבוד בצורה יפה ונכונה כדי להיות נוח עם הבריות. בזה חכמת הקבלה לא עובדת, זה עניין של האתיקה, של המוסר. גם בזה יש הרבה חכמה, אבל חכמה אנושית. ואנחנו השתמשנו בזה עד כה כדי להתקיים, כדי איכשהו לא לאכול זה את זה.
מה שאין כן, כשאנחנו מדברים על תיקון טבע האדם, הטבע הבסיסי שלנו, אני כאילו צריך להפוך את עצמי, לגרום לשינוי עצמי מהותי, שאני אהיה אחר לגמרי, לא כמו שאני עכשיו, ואני אפילו לא יודע מה זה. זאת אומרת, לעבור תבנית מתפיסת המציאות, מתפיסת עצמי, מהפעלה עצמית כשכל המערכות שלי פועלות באיך יותר ויותר ויותר לקבל, למלאות, להרוויח, לספוג דברים טובים ולהרחיק דברים רעים שנראים לי בתוך האגו שלי, בתוך הרצון לקבל שלי, עכשיו אני סוגר את הכל העבודה הזאת. אני מפסיק בצורה כזאת לעבוד עם עצמי.
חכמת הקבלה פונה לאדם שאומר, "אני לא רוצה בצורה כזאת להמשיך". אני רואה מה קורה עם האחרים ואני לא רוצה כך. אני קודם כל רוצה להרוויח יותר, כאילו להיות יותר אגואיסט. אני רוצה להרוויח את כוח ההשפעה, כוח השפעה זה כוח שלא נגמר, כי אז אני מתקשר לשורש הראשון. כוח ההשפעה מביא אותי למצב שאני לא דואג לעצמי, אז קודם כל כל הדאגות נעלמות. כוח ההשפעה מביא אותי למצב שאני יוצא מעצמי החוצה.
עכשיו אני מרגיש רק את כל מה שבתוכי, את מה שאני סופג, את מה שאני מסוגל להכניס בתוכי ולקלוט, ואני לא רוצה להיות המקלט הזה, כי אני מאוד מוגבל בזה. אני רוצה לצאת החוצה, לתדרים אינסופיים, לעולם שמחוצה לי שהוא עולם האין סוף, כי אני לא מגביל אותו. זה כמו שאני נמצא בים ולא רוצה להיות אני בתוך הים כמו איזה גוף קטן, אלא אני רוצה להיות כמו כל הים. להיות בצורה כזאת, וזה אפשרי אם אני רוכש את התכונה של הסביבה, של הים, שזה כוח השפעה.
חכמת הקבלה לא מדברת על איך להסתדר נכון בינינו בצורה אגואיסטית. חוכמת הקבלה אומרת ההפך, אתם לא תסתדרו יותר באף צורה נכונה ביניכם, לא במשפחה, לא בחינוך, לא במדע, לא בכלכלה, לא בחברה אנושית, בשום דבר. את זה כבר גמרתם, ניסיתם את הכל, התפתחתם, ואין יותר התפתחות בצורת הקבלה. מעכשיו והלאה אתם צריכים להתפתח רק בכוח ההשפעה. במקום להשליט קבלה על השפעה, אתם צריכים לעשות הפוך, להשליט את ההשפעה על הקבלה. ולזה אתם צריכים לחכמת הקבלה. מה זה חכמת הקבלה, האם זאת קבלה שוב? כן, אבל חכמה. אתה צריך לדעת באיזה חכמה, באיזה יחס, באיזה תוכנה אתה מתייחס נכון לרצון לקבל שלך, כדי שדווקא על ידו לצאת החוצה, דווקא על ידו אתה יוצא לעולם החיצון.
"העולם החיצון" זה מה שאנחנו עכשיו לא מרגישים. אנחנו נמצאים בו, אנחנו נמצאים בעולם אין סוף, אנחנו נמצאים בעולם הבא. אלא שהוא בא במידה שאני מתקרב אליו ואז אני גם מרגיש אותו.
ואז כל חכמת הקבלה מדברת על איך אנחנו עובדים נכון עם שני הכוחות האלו. גם קודם עבדנו עם שניים אבל רק כדי לקבל יותר, וכמה שיכולים לקבל זה מאוד מוגבל. עכשיו אנחנו עובדים עם שני הכוחות האלו רק איך לצאת מעצמנו. ואז יוצא לנו ממש עולם הפוך. כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי"1, שזה מה שנקרא "העולם העליון", כי הוא לא מוגבל ברצון שלי ולכן הוא נצחי. הוא לא מוגבל במרחקים ובמילויים שלי, כי אני מאוד מוגבל בכלי שלי, לכן הוא נקרא "עולם אינסוף". הוא נמצא בכוח העליון מכוח הקבלה בכוח ההשפעה, ולכן הוא נקרא "העולם העליון". ואני שמתחיל להרגיש את המציאות בצורת ההשפעה, אז אותה קליטה בהשפעה היא נקראת "הנשמה".
איפה הנשמה שלי? הגוף נקרא "שאני סופג בתוכי", והנשמה שלי נקראת ש"אני מקבל מחוצה לי". זאת אומרת, הנשמה של כל אחד ואחד נמצאת מחוצה לאדם, כשהוא רוכש את היכולת להשפיע, את היכולת לצאת מעצמו.
לכן, המלחמה הזאת שיש לנו, "מלחמת היצר", היא מאפשרת לי לבנות יציאה, לבנות כלי החוצה, לבנות תכונה, לבנות כלי קליטה חדש שעל ידו אני מתחיל להרגיש את העולם החיצון. שעכשיו אנחנו לא מרגישים, אנחנו כאילו סגורים כולנו בלספוג פנימה, נמצאים כמו בתוך איזה ספֵירה, בלון. וכשיוצאים החוצה יותר ויותר, אז דווקא על ידי מלחמת היצר, אני מקבל יותר ויותר רגישות למה שקורה מחוצה לי. לכן כל החכמת הקבלה מסבירה לנו, מה מחוצה לנו קורה. עולם העשייה, יצירה, בריאה, אצילות, וכולי, על איך שאדם יוצא מעצמו.
מלחמת היצר זה בעצם כל העבודה שלנו. התפתחנו עד כה בצורה כזאת שכל הזמן רצינו להרוויח ברצון לקבל, ומכאן והלאה אנחנו צריכים להתפתח ברצון להשפיע. וזו נקודת המשבר שהיום אנחנו מתחילים להרגיש. וזה בתוכנית הבריאה, אין כאן מצב שמישהו יכול לבחור כן או לא, לברוח מזה, אלא כל אחד נמצא בזה בצורה ההכרחית. לכן חוכמת הקבלה מסבירה את דברים כאלה בצורה כזאת שזה גורל, תוכנית הבריאה, שחייבת להביא אותנו לתכלית, שזה כוח ההשפעה הטוטלי, הכללי. כמו שכתוב "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם"2, הכוונה היא לכוח ההשפעה הזה.
שאלה: אני מבין שהיצר הרע הוא בעצם משרת איזו מטרה יותר נעלָה. כלומר הוא לא נברא סתם ובעצם זה דבר טוב שניתן לנו.
זה מפני שאנחנו לא יכולים להרגיש דבר אחד. אנחנו חייבים להרגיש דבר והיפוכו, זה מתוך זה, בגבול בין הדברים אנחנו מרגישים. חושך ואור, שחור על גבי לבן. כי אנחנו יצורים, אנחנו לא כוח אחד, אנחנו תוצאה מאותו כוח אחד, ולכן בכל פעם אנחנו מרגישים בשילוב, בניגוד בין שני כוחות. לכן וודאי שבלתי אפשרי בלעדי יצר הרע. הוא מלאך, הוא כוח, הוא נמצא בטבע, ועל ידו אנחנו מגלים את כוח ההשפעה.
תלמיד: האם אפשר להגיד שזה בעצם משהו שנותן לנו עצמאות, משהו שמבדיל אותנו מהבורא?
כן, נכון. דווקא בזכות יצר הרע שנמצא בנו אנחנו נעשים עצמאיים, עומדים בכל זאת בעצמנו. אנחנו לא מבטלים את הרצון הזה, את יצר הרע הזה. את המפלצת הגדולה הזאת שנמצאת בנו אנחנו מגלים כל הזמן יותר ויותר "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"3. ואז הוא גודל כמו הר סיני, כמו הר של שנאה. אבל דווקא בזכות זה שהוא גדל, כנגדו, באותה הקומה, גדל היצר הטוב. ואז בניגוד בין שניהם אנחנו כל הזמן מגלים מציאות יותר גבוהה, יותר רחבה.
הדרגה הראשונה של כוח ההשפעה שאנחנו מגלים, כשאנחנו ממש שולטים עם כוח ההשפעה על כוח הקבלה, כבר נותנת לנו הרגשת הנצחיות, הרגשת השלמות, כי כבר כוח ההשפעה הוא השולט.
שאלה: למה בעולם הדתי אומרים, שלנשים אסור ללמוד קבלה כי זה הורס את הנשמה?
הורס את הנשמה, אני לא יכול להגיד, כי לאדם אין נשמה. נשמה זה משהו שאנחנו צריכים עוד לגלות, להרוויח, לבנות. נשמה זה נקרא "חלק א-לוה ממעל"4. באף אחד מאיתנו אין נשמה מלכתחילה, כמו שכתוב "כולם כבהמות נדמו"5. אלא כוח ההשפעה שהאדם רוכש, בונה בתוך עצמו, וכשכוח ההשפעה הזה דומה לבורא, זה נקרא "חלק א-לוה ממעל". ואז במידה הזאת של אותו כוח ההשפעה, יש לו נשמה.
וכשאומרים שאסור לאדם ללמוד את חכמת הקבלה, זה נובע מאלפיים שנות הגלות. כמו שכתוב, עד שנת 1540, עד זמן ההאר"י, שנקרא אצלנו "משיח בן יוסף", היה אסור ללמוד את חכמת הקבלה. וממנו והלאה, כבר מותר לכולם ללמוד את חכמת הקבלה. ואנחנו שכבר נמצאים בפיגור של כמעט חמש מאות, שש מאות שנה, וזה מושך לנו צרות.
עד זמן ההאר"י לא לימדו את חוכמת הקבלה, כי היינו צריכים להתפתח באגו שלנו ובערבוביה בין ישראל ואומות העולם. אבל מאז והלאה אין איסור. כמו שאז המקובלים סגרו את חכמת הקבלה, לא רצו לגלות אותה כי חיכו עד שהעולם יתקדם ויגדל בתוך האגו. מאז והלאה, הבעל שם טוב וכל המקובלים הגדולים התחילו לגלות את חכמת הקבלה לכולם.
מנחה: "מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך, יקרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה [1540], מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא." ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, פ"א
זאת אומרת, מצד אחד זה נכון שהייתה גזירה, איסור וכל המקובלים שמרו על זה. אבל משנת 1540 והלאה, זו דוקא מצווה גדולה להתעסק בזה. יש אנשים שעוד לא שמעו על זה כי "סך הכל" עברו רק חמש מאות שנה.
צריכים להבין שאנשים מפחדים מתורת הקבלה, הם לא יודעים מה היא בדיוק. החינוך נמשך ונמשך, ויש בזה מין המשכיות מכוח האנרציה, אבל לאט לאט זה נשבר.
אם האדם הוא איש דתי זה מקנה לו ביטחון, הוא יקיים את עצמו, את החוקים שלו, את המנהגים שלו ויהיה יהודי טוב כמו שאומרים.
אנחנו לא מושכים אף אחד. ודאי שאי אפשר למשוך לחכמה הזאת כל אחד ואחד, כי הכל לפי הרצון. מדובר כאן על טיפול ברצון. אדם שמגיע לחכמת הקבלה מגיע מפני שרע לו, הוא חייב לדעת בשביל מה הוא חי, האם כדאי לחיות? בשביל מה חיים? ואם ישנן כאלה שאלות אז הוא מגיע. ואם לא, אז וודאי שזה עדיין לא בשבילו, הוא עדיין צריך להתפתח. לכן מצד אחד, החכמה הזאת וודאי שהיא לא לכולם, אבל מצד שני, מי שבא באמת עם השאלה הזאת, חייבים לפתוח לו.
שאלה: מה הכוונה ביצר ברע? האם זה רצון לאוכל, לשינה?
לא. זה בכלל לא זה. הרצון לאוכל, לשינה, למין, למשפחה, אפילו הרצון לכסף, לכבוד, לשליטה, למושכלות, לכל דבר, כל הרצונות שאתה רואה בעולם שלנו, זה לא נקרא "יצר הרע". יצר הרע נקרא אותו היצר, אותו רצון שמפריע לי להגיע למטרה הגבוהה, למטרה הרוחנית, ולכן אני קורא לו רע. זה שאני רוצה לאכול כמה ארוחות, או לישון חמש עשרה שעות, זה לא נקרא רע. רע זה, כשאני קובע לעצמי שאני רוצה להגיע למטרה הגבוהה ויש בי משהו שעוצר אותי. לזה אני קורא רע.
זה לא פשוט לגלות את יצר הרע הזה. אם אני נמשך למטרה ורוצה מאוד, אם אני רוצה לגלות את העולם הרוחני ולפרוץ בו, לגלות מהי בדיוק המציאות הזאת, מה קורה כאן, איפה אני נמצא. ואז אני מרגיש את עצמי שאני נמצא באיזה מצב סגור, אטום, ויש משהו מחוצה לזה, אז כשאני מרגיש את עצמי באזיקים, כשמשהו מפנים מפריע לי לגלות, זה נקרא "רע". אני קובע שזה רע, אף אחד לא אומר לי.
מנחה: מדברי הרב ברוך שלום אשלג, כתבי רב"ש כרך ב', "מהו הכנה לקבלת התורה בעבודה".
"אלו אנשים שרוצים להמית את עצמותם, כלומר שרוצים להמית את הרצון לקבל לתועלת עצמם, אלא שרוצים לעשות הכל לשם שמים, והם רואים, שאינם יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם, להם אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין"."
מיד אנחנו מתבלבלים ממילים כמו, "תורה". יש לנו פירושים קודמים שקצת מבלבלים אותנו. "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין"6 זו בעצם הנוסחה, החוק. האדם שרוצה לפרוץ לעולם הרוחני, כשהוא נמצא כבר בדרך ומגלה את יצר הרע, אז הוא מגלה מה נקרא המושג הזה "תורה תבלין". הוא מגלה מה זה האור שמגיע אליו, מתקן את הרצון שלו והופך אותו מקבלה להשפעה, ואז על ידי זה נפתח לו העולם הרוחני. אלו דברים שמגיעים אליהם רק אחרי שרוצים לפרוץ לרוחניות, אז מגלים מה זה יצר הרע.
גם העולם כולו נכנס עכשיו למצב כזה. זה עוד רחוק, אבל התהליך כבר התחיל. אנחנו מתחילים להרגיש שבעולם גלובלי, אינטגרלי, כשאנחנו קשורים יחד כולם, האגו שלנו שדוחה אותנו זה מזה הוא בעצם הרע. בינתיים זה ברמה הגשמית. אבל אנחנו מתחילים להרגיש שהוא לא ייתן לנו לחיות יחד, להסתדר יחד. ממש בכל פעם, בכל רגע, נרגיש עד כמה שאנחנו חושבים רק על עצמנו. לאט לאט נגיע לגילוי המערכת הכללית, העולמית, נבין שאנחנו תלויים זה בזה, ובלי להסתדר אנחנו לא נהיה מסוגלים לחיות. הטבע שלנו לא נותן לנו להסתדר וכל אחד חושב על עצמו. ואז נהייה במצב שאם אני לא מסתדר עימו, אני מזיק לעצמי. אבל אני לא מסוגל להסתדר עימו ועם כולם, אז מה עושים? זה גילוי הרע. זה נקרא "יצר הרע", כשאני מגלה כך את הטבע שלי, ולא יכול לעשות שום דבר. או מלחמה או שאנחנו אוכלים זה את זה, ועוד מעט זה יקרה, אנחנו לא נוכל לעצור את עצמנו. או שאאנחנו חייבים באיזושהי צורה להתקשר לאחרים, אחרת כל העולם פשוט יתפוצץ. בצורה כזאת יגלו את הכוח שנקרא "תורה תבלין". זו דרך לא פשוטה, זה כמו לידה, שצריכים להיות בה שני כוחות, כוח הדוחף וכוח המחזיק, המייצב. וכך אנחנו לומדים. זה עוד לפנינו, אבל העולם כבר התחיל בזה.
שאלה: אתה אומר שזה לפנינו, במה זה יבוא לידי ביטוי ברמה של העולם? מה נראה?
אנחנו נראה שאנשים ומדינות, חברות ועמים יגיעו להכרת הרע. שבאמת כולנו אגואיסטים, כולנו רוצים לאכול זה את זה. האגו יגדל, הוא לא ישאר כמו שהוא עכשיו. מצד אחד אנחנו רוצים כולם לאכול זה את זה. מצד שני, אנחנו תלויים זה בזה ולא יכולים לברוח, אנחנו לא יכולים לקרוע את הקשרים בינינו, הם מתגלים עכשיו יותר ויותר מבפנים. רשת הקשר בינינו מתגלה עכשיו יותר ויותר, היא כאילו יוצאת מהמים. כמו הדייגים שמוציאים את הרשת, ואנחנו כמו הדגים בתוך הרשת, אנחנו נמצאים תלויים וקשורים זה לזה. לא מסוגלים להיות קשורים מצד אחד, מצידנו, מצד הטבע הפנימי שלנו, אבל מצד הטבע החיצון, מצד הרשת, אנחנו כן קשורים. הטבע החיצון זה כוח ההשפעה, ואנחנו בינינו רק בכוח הקבלה, ואז מתגלה הפער בין שתי הרשתות האלו. זה משהו נורא. זה כמו זוג שנמצא בדירה אחת ושונאים זה את זה, הם כבר לפני גירושין, זה מצב נוראי ואין מה לעשות. זה קרה פעם בבבל ואז הם ברחו לכל הכיוונים וכיסו את כל כדור הארץ. ועכשיו אין לנו לאן לברוח.
שני הכוחות האלה, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, מנוגדים. כוח ההשפעה זו הרשת הזאת וכוח הקבלה זה אנחנו. זה נקרא "ימות המשיח". זו הלידה החדשה של העולם החדש שאנחנו נצטרך לעבור. חכמת הקבלה באה בדיוק כדי להסביר לנו את המצב כדי שאנחנו נעבור אותו בצורה קלה, כי אז נצטרך אותה. אנשים שמגיעים לזה ואומרים, שהטבע שלנו זה היצר הרע לעומת אותה רשת הקשר בינינו שזה הקשר הטוב, אז הם שיצטרכו "תורה תבלין". אז מגיעים לנקודת "בראתי יצר רע". ומי עדיין לא מגיע אין בשבילו תורה תבלין.
תורה תבלין זה כבר חכמת הקבלה, היא מסבירה איך האדם יכול למשור את האור, את המאור המחזיר למוטב. לכן, רק אז יצטרכו ללמוד, ולפני זה רק יחידים, כמוכם, כמו החברים שלנו בכל העולם, אפילו באלסקה. אבל כמה הם? סך הכל כמה מיליונים בכל העולם. וזה לאט לאט יתגלה, יותר ויותר.
שאלה: מה עושים אם מגלים יצר רע של חבר, איך אפשר להתעלות מעל זה?
אין דבר כזה.
תלמידה: "הפוסל, במומו פוסל".
לא, אין דבר כזה, יצר הרע של החבר. מאיפה אני יודע מה זה יצר הרע שלו?
תלמידה: שהוא עושה רע, שהוא עושה לי רע.
לא, זו לא הגדרה הנכונה. יצר זה רצון. יצר הרע זה כשהאדם אומר על עצמו מה עם הרצון, איזה רצון שבו הוא לרעתו, כלפי המטרה העליונה. רק זה נקרא "יצר הרע". אם אדם סתם עצלן, לא רוצה לקום וללכת לעבוד או לעשות משהו, זה לא נקרא "יצר הרע". זאת אומרת, רק מה שמפריע לאדם להשגת המטרה הסופית, הנצחית.
שאלה: האם חכמת הקבלה והכוונה להשפיע, יעשו אותי יותר מאושר, מאשר אם אמשיך להשתמש ברצון לקבל, כמו שעשיתי עד היום?
לא. הייתי אומר כך, אם אתה מסוגל להיות בלי חכמת הקבלה, תמשיך כמו שאתה. לחכמת הקבלה באמת מגיעים אנשים שמרגישים שהם חייבים לדעת בשביל מה כדאי לחיות, בשביל מה חיים? מה הטעם בחיי, כמו שאומר בעל הסולם בתחילת ההקדמה לתלמוד עשר הספירות. אם אנחנו שואלים את השאלה הזאת בצורה אמיתית ורוצים להגיע לפתרון, ניכנס לחכמת הקבלה, כי היא המדע, היא הפיזיקה של המציאות הכללית. מהי סך הכל חכמת הקבלה? כמו שיש מדעים שמסבירים לנו את העולם שלנו, כך כל המדע של העולם היותר רחב, כולל המדעים האלה של העולם שלנו, נקראים "חכמת הקבלה".
החכמה היא, על איך אנחנו מקבלים? על הקליטה שלנו, על הכלים שלנו, מה אנחנו מקבלים ועל ידי מה מרחיבים את כלי הקליטה? זו חכמת הקבלה. לכן אם אין לך עדיין נטיה לזה, תמשיך כרגיל. ואם יש, אז כן. אנחנו מדברים הרבה על הפצה, אבל ההפצה שלנו היא מאוד פסיבית ולא אגרסיבית, מפני שזה לא כמו לבוא לאדם לשכנע אותו לקנות ואחרי שהוא כבר קנה הוא מצטער, אבל בינתיים הוא קנה. כאן אין דבר כזה, כאן הכל חינם, ואם יש לו חיסרון בלבד, אז הוא ממשיך.
לכן, יש אפילו חוקים כאלו בחכמת הקבלה, שאתה צריך לדחות את התלמיד שבא, כאילו לזלזל בו, בשביל מה באת? לך, וכולי. זאת אומרת, לא למשוך את הקהל. למשוך על מנת להסביר מה יש לך, אבל לא יותר מזה. אחר כך הם בוחרים כן או לא.
לכן ההפצה שלנו היא רחבה, טלוויזיה, אינטרנט והכל, אבל על מי שבא אנחנו לא שולטים ולא דואגים. זאת אומרת, אם תשאל אותי למה היית רוצה להגיע? הייתי עונה שכולם ידעו מהי החכמה הזאת. כמה יבואו כתוצאה מזה? אם יבואו חמישה, זה מספיק. כי כנראה שבינתיים, אלו בעולם שמוכנים.
שאלה: הרצון לקבל לתועלת עצמי זה יצר הרע?
זה יצר הרע אם אדם קובע שרצון לקבל לעצמו הוא היצר הרע, מפני שהוא מונע ממנו להגיע ליצר הטוב.
שאלה: אני צריכה להתעלות מעל זה, או להמית אותו שלא יהיה יותר?
את צריכה לדעת איך להשתמש בו. לא להרוס שום דבר, כל מה שיש באדם זה טוב.
שאלה: זאת אומרת להתעלות מעל זה?
צריך להשתמש בו כדי להתעלות, אי אפשר להתעלות, אלא להשתמש נכון בכל דבר. בטוח שאת רוצה לגנוב, לשקר, לרכל, כל דבר לא נברא סתם, יש בו שימוש טוב ובמלואו, דווקא אז הוא מוצא לעצמו פריחה ממש אמיתית. זה פלא עד כמה יש בנו תרי"ג רצונות כל כך מקולקלים, נוראיים, זה משהו שאדם מתבייש להגיד לעצמו שיש בו. אבל כשהם מתחילים להתפתח ומרגישים כמה שזה רע ונורא ובושה, אבל אף אחד לא יודע, רק את, אז מיד רואים עד כמה אפשר להשתמש בהם לנכון, לטוב. אז לא לפחד, לכל רע יש שימוש נכון. לכן זה נקרא "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". הרע הזה, צורת הרע הזאת הופכת להיות לטובה, אחרת לא יהיה לך טוב אף פעם, כי סך הכל הטוב נעשה מאותו הרע.
שאלה: תפקיד הנשים זה לתמוך בגברים. איך יצר הרע מתגלה בעבודה של קבוצת נשים בכלי העולמי?
נשים לא צריכות לעבוד בקבוצה בכלל. לגבר באמת העבודה בגילוי יצר הרע הוא בקבוצה, בחיבור עם החברים, שם הוא מרגיש עד כמה שהוא מקבל דחיה, ואם הוא לא הולך להתחבר איתם על ידי חכמת הקבלה הוא לא מרגיש דחיה. יש הרבה גברים שהולכים לפאבים ולכל מיני מקומות ומתחבקים, כולם, מילדים ועד גברים מבוגרים, מרגישים את עצמם חברים.
לאישה מספיק רק לקרוא, ללמוד קצת ולהשתתף בהפצה כדי לגלות את היצר הרע.
שאלה: איך הגילוי שלו בא לידי ביטוי?
כי הוא נמצא בה בצורה הרבה יותר גלויה וקרובה, לכן היא פטורה מחיבור בקבוצה.
שאלה: אבל איך הוא מורגש בה כלפי העבודה עם עוד נשים?
אישה לא צריכה עוד נשים.
שאלה: כי לאחרונה דיברת הרבה על זה, שנשים צריכות לאחד את הרצון שלהן לרצון אחד.
לא. זה לא בצורה שהן צריכות להתחבר ממש, אלא כדי לדאוג שהגברים ישיגו את האור המחזיר למוטב. אין שום צורך שיתתחברו ביניהן.
שאלה: איך להגיע למצב שכולנו רוצות ביחד.
ביחד זה בפנים, הן לא צריכות להיות יחד ממש.
שאלה: וכלפי זה מתגלה איזה יצר רע שמונע ממני, דוחה אותי מלעשות את זה?
בוודאי.
שאלה: מה ההבדל בין גבר לאישה בגילוי היצר?
אצל הגבר מתגלה יצר הרע כלפי החברה, שהוא שונא אותם, לא רוצה להתחבר איתם ולא רוצה להגיע לכוח הערבות. אצל האישה מתגלה יצר הרע בדחייה מהחיבור הכללי, היא נדחית מהיחס לבורא. יש לה אותם הדברים, רק האמצעי של הגבר יותר מוחשי, כי הגבר יותר פשוט, הוא יותר כמו ילד, כמו תינוק, אצלו יצר הרע צריך להתגלות בצורה שהוא רואה את זה ביחס לחברים. אצל אישה יצר הרע מתגלה בדרגה יותר גבוהה בצורה מטרתית.
שאלה: מה זה אומר, היא נדחית מהיחס לבורא? אני יכולה להבין שפתאום אין לי חשיבות, ואני לא מרגישה רצון לזה, אז אני מזהה את ההרגשה הזאת כיצר הרע, האם לזה אתה מתכוון?
כן.
שאלה: מה עושים אם בן אדם, לא מספיק אינטילגנטי בשביל להבין את רזי חכמת הקבלה?
לא צריכים את זה, זה כלל לא תלוי באינטליגנציה. אני לפי הטבע שלי מדען, חוקר, כמו שהייתי חוקר במדע אחר, כך אני חוקר בחכמת הקבלה, זו נטייה כזאת. אני אוהב להיות סגור בחדר שלי, ולא אכפת לי להיות שם חודשים בלי לצאת. בזה לא תלויה ההתקדמות הרוחנית של האדם, אלא זה מהדחף הפנימי.
אנשים, כדי להתקדם לקראת פתיחת העולם הרוחני לא חייבים לדעת כלום, יש מספר פעולות שהם חייבים לבצע וככה כל העולם עוד מעט. הם חייבים למצוא כוח החיבור ביניהם. שרשת הקשר האגואיסטית ביניהם תהפוך לרשת הקשר האלטרואיסטית,ההשפעה, כמו העולם הגלובלי אינטגראלי שמתגלה ודורש את זה מאיתנו. זה לא תלוי באינטליגנציה ולא תלוי בכלום, עוד יותר אני אגיד לך, ככול שאתה יותר מתקדם, אתה נעשה פחות אינטליגנטי, שמעון מן השוק. זה ידוע לנו מהזוהר וזה באמת ככה.
כל העבודה, היא עבודה על החיבור בין בני אדם, להיות כאיש אחד בלב אחד. ולזה לא צריכה להיות אינטליגנציה כלל. אבל אם אתה לפי האופי שלך מדען, חוקר ורוצה להיות בעל השיטה, ללמד, זה משהו אחר, אין לך ברירה, זה תפקיד ויש לך חובה.
כמו שבעל הסולם כותב על רבי שמעון, שנתנו לו רשות לגלות ולא לרבי עקיבא המורה שלו, שידע ודאי יותר מרבי שמעון, זה גם לא תלוי ברמה. גם היום, יש אנשים בעולם שלנו שהם בדרגה רוחנית הרבה יותר ממני, אבל הם נסתרים ושותקים, יש להם תפקיד אחר. הם נמצאים בתיקון העולם בצורה שקטה ואני כל הזמן פועל.
שאלה: מה הם עושים?
הם עושים תיקונים במערכת. הם נמצאים בעולם שלנו יחד איתנו ומשתמשים באותם הכלים, ובאותן היכולות. יש להם משפחות, יש להם הכל כמו לנו, ויחד עם זה הם נמצאים בעולם הרוחני. ואז יש קשר בין העולם הרוחני לעולם הזה דרך האנשים האלו, והעולם הזה כביכול ניזון דרכם. כי הכוחות הרוחניים פועלים יחד בשני העולמות.
שאלה: סליחה אדוני הרב, למה הם לא משתתפים אתנו?
את רוצה שיתגלו לך, בשביל מה?
שאלה: אני חושבת שהם צריכים. למה אתה התגלית לי ואתה נותן לי השפעה ללמוד והכל? ולמה הם לא, ואיזה מקובלים הם? אני לא יודעת, אני חושבת שאתה המקובל עלי.
תודה רבה. קודם כל אנחנו לא מבינים את כל הדברים האלה, אבל אמרתי את מה שאמרתי ובאמת, זה כך. נסעתי יחד עם המורה שלי לכאלו אנשים, הם כבר היו מבוגרים, הם לא נמצאים כבר בעולם הזה. הוא נפגש איתם לפעמים, הייתי לידו כמלווה ושאלתי אותו, זה היה ממש בחודשים הראשונים שלמדתי אצלו, והוא אמר את מה שאמרתי לך עכשיו. שככה זה והם לא רוצים להתגלות.
מה שרציתי להגיד זה, שיש לכל אחד תפקיד. גם לי, אני רוצה או לא, יש לי תפקיד. האמת? אם הייתי בוחר, הייתי סוגר את עצמי בבית, בשקט, כותב ספרים ועובר את החיים בצורה הרבה יותר סגורה. אבל זה באמת תפקיד מחייב, כי רואים שחייבים את זה. לאחרים יש תפקיד אחר, הם יודעים עליו וזהו.
הם פועלים בצורה הרבה יותר מועילה ממני, הם עושים תיקונים גדולים, מקדמים את העולם הזה כולו לרוחניות. מנפחים אותו עם הכוח הרוחני ואז העולם מתרומם.
שאלה: למה הבורא ברא אחד כמוני, חסר כל תועלת במצבי העכשווי? היה יכול לברוא אותי יותר יעיל ומועיל לכיוון התיקון. מה יוצא לבורא מזה שהוא ברא את הבריאה, איזה אינטרס השפעתי היה לו?
אם הוא אמר על עצמו כך אז גם אני אגיד, שלא מראים לשוטה עבודה באמצע מלאכתו. הוא עדיין לא גמר את העבודה שלו, ולכן הוא נראה לעצמו לא שווה ולא ראוי לכלום. שיתקדם ויראה עד כמה הוא יהיה גדול. "משה מישראל".
שאלה: האם המאבק בין כוח הקבלה לכוח ההשפעה הוא משחק סכום אפס?
אלה שני כוחות מנוגדים ושווים, ולכן האדם כל הזמן מתקדם בהם בשווה. השילוב הנכון ביניהם נקרא "הקו האמצעי" שזו הנשמה. אבל הם שני כוחות מקבילים ושווים.
שאלה: על מה המלחמה הזו שתוצאותיה הסופיות ידועות? רוחניות פועלת כל הזמן וכו'.
היא לא ידועה, מאיין היא ידועה? מדברים רק כלפי האדם. אם אני לא מגלה את הכלים שלי, שאותם אני מרכיב משילובי כוחות הנתינה והקבלה, אם אני לא מרגיש ולא מפתח את ההרגשה שלי על כל דבר ודבר, היא לא ידועה. זה כמו בחיים שלנו, אני מעל ששים וחמש וכבר יש לי ניסיון חיים, אני מרגיש מה זה חיים ויכול לספר על תופעות כאלה ואחרות. בתחילת החיים זה לא היה כך, אבל עכשיו אם אני רואה ומרגיש, אני גם מבין. יש לי היום יכולת קליטה יותר גדולה.
אני צריך ליצר כלים לקליטת הבורא, לקליטת האלוקות, וזה לא נמצא בטבעשמתגלה סתם מהמוכן, אלא על ידי שילוב שני הכוחות האלה, כוח הקבלה וכוח ההשפעה, כשהאחד נכנס לתוך השני, קודם כוח הקבלה שולט על כוח ההשפעה ואחר כך כוח ההשפעה על הקבלה, ואז אני מאזן ביניהם ובכל פעם עובר שינויים, אני עובר רגשות, הם נמצאים אצלי, מצטברים בארכיון הרגשות וההבנות שלי ואז מתוך זה אני עולה ביכולת לקלוט, להבין, להרגיש, עד שאני נעשה חכם כמו הבורא. אחרת לא.
לכן זו לא השאלה "איזו תועלת יש בהתפתחות שלנו?", אלא יצירת כלי הקליטה, שאנחנו צריכים לייצר. ואני בכל פעם צריך לטעות ולעשות נכון, שוב לטעות ושוב לעשות נכון. ממינוס לפלוס, ממינוס לפלוס, כל פעם מדבר והיפוכו. בלי זה אי אפשר להרגיש שום דבר במציאות.
והבורא נמצא, אבל מי מרגיש אותו? אם אין לי כלי, אם אין לי קליטה אז אני לא מרגיש. כל ההתפתחות שלנו זה להרגיש איפה אנחנו נמצאים, לפתוח עיניים, לפתוח את כל הרגשות שלנו. וזה על ידי השילוב הנכון של שני הכוחות.
שאלה: האם המאמץ הזה הוא שווה בין כל בני האדם? האם כולם עובדים באותה צורה?
כל בני האדם עובדים באותה צורה אבל המאמץ לא שווה, כי כל אחד בכוח הסגולי שלו. אם אני יותר חכם או יותר חזק יהיו לי יותר בעיות, כל אחד מצדו. ההוא חלש, יהיה לו לפי כוחו, כל אחד לפי כוחות הנפש שלו.
שאלה: אז כדאי להיות טיפש?
אז כטיפש, יהיו לך אותן הצרות כמו לחכם לעומתו. אם אני מסוגל להרים רק עשרה קילו, יתנו לי עשרה קילו, ואם אתה מסוגל להרים חמישים קילו, יתנו לך חמישים. נותנים יחסית גם לך וגם לי, כל אחד כלפי עצמו, זה אותו המאמץ בצורה אמיתית וישרה.
שאלה: לפי מה זה נקבע?
זה נקבע משורש הנשמה, לפי היכולת שבתוך הנשמה ממש. לא אנחנו קובעים את זה, זה כמו הגורל של כל אחד בחיים שלנו. אנחנו מסתכלים על השני ותמיד חושבים "לו זה יותר טוב". אנחנו לא מבינים עד כמה זה מדוד, כל אחד נמצא בהתפתחות המדויקת.
ולכן רק להסתכל קדימה ולחפש את יצר הרע, לתקן ולהגיע לטוב.
(סוף ההרצאה)
"עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה" (עץ חיים, שער כ"ב פרק ג'; תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים, דף נ')↩
"ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו ל"א, ל"ג)↩
"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א)↩
"שנשמתו של אדם, היא חלק אלוה ממעל" (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות ב')↩
"כבהמות נדמו" (תהילים מ"ט, י"ג(↩
"בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב(↩